שנצליח לחבר בין ראש לזנב

באופן אישי ומתוך נקודת מבט סומאטית, הייתי רוצה להחליף את ברכת ראש השנה המסורתית- "שנהיה לראש ולא לזנב" ב "שנצליח לחבר בין הראש לזנב". קודם כל, כי באופן כמעט גורף, לכולנו יש בעיית ראש. החל מהראשים המנהיגים את העולם בימים אלו, (כולי תקוה שהראש של המדינה שלי עומד להתחלף בתקופה הקרובה, כי שם יש ממש בעיה רצינית. סורי, הייתי חייבת) דרך הקדמה הטכנולוגית שמחוברת לנו ישירות למוח 24/7 ועד המספרים המבהילים על אחוזי הדכאון והחרדה ההולכים וגדלים בכל העולם. נראה כי האנושות ברובה מיקמה עצמה בחלק קטן מאד של הגוף, ומנהלת את חייה ואת עולמה מתוכו. לא חבל? כל הגוף המופלא הזה, ואנחנו משתמשים בו רק כדי לשנע את הראש ממקום למקום?

אז איך עושים את זה? איך מחברים מחדש את הראש אל הגוף?
בשיעור הפתוח שאלמד מחר בטבעון, אציע נקודת מבט אחת (מתוך המון אפשרויות) לאמבודימנט וחיבור- הכרות עם עצם ההיויד. עצם המה??!?
הא- יוי- ד (Hyoid bone)
עצם ההיויד היא העצם היחידה בגוף האדם שאיננה מחוברת באופן ישיר לאף עצם אחרת. יש לה צורה של פרסה והיא "צפה", תלויה באמצעות שרירים ורצועות, מתחת לעצם הלסת, קצת מעל הגרוגרת ותיבת מיתרי הקול.
ולמה היא מפתח לחיבור בין הראש לשאר הגוף?
ההיויד מהווה נקודת מוצא לשרירים ורצועות נוספות המשתרגים ומחברים בין למעלה ולמטה, קדימה ואחורה- מההיויד אל עצם הגולגולת האחורית, אל הלסת, אל הלשון, אל הלוע ואל סרעפת מיתרי הקול, אל עצם החזה ואפילו אל השכמות מאחור.

כעצם התקועה בגרון, תרתי משמע, יש לה חלק בהפקת קול, בנשימה, בבליעה ויניקה (ומכאן על הטונוס של כל צינור העיכול מהפה ועד פי הטבעת) ובארגון היציבתי של הראש על הצוואר, המשפיע על האליינמנט של עמוד השדרה כולו. חוויה ישירה שלה, שחרור של השרירים המחוברים אליה וארגון האליינמנט שלה עשויים לתרום לתחושת חיבור וזרימה בין הראש לצוואר ולכל הגוף.