עקרונות ליבה ביוגה תרפיה


הניצן- מאת גולוויי קינל

הניצן

מסמל את כל הדברים,

גם את אלה שאינם פורחים,

כי הכל פורח, מבפנים, בברכה עצמית;

אף שלעיתים נחוץ

ללמד את הדבר את יופיו מחדש,

להניח יד על מצח הפרח,

ולספר לו שוב במילים ובמגע

שהוא יפה

עד שיפרח שוב מבפנים, בברכה עצמית.

לפני מספר חודשים בעקבות גיוסו של אחי הצעיר לצבא, שוחחתי עם בן זוגי, קצין לשעבר, על חוויית השירות בצבא. להפתעתי, הוא סיפר כי הדבר המרכזי עבורו כחייל ואחר כך כקצין המכשיר חיילים צעירים היה ההתפתחות של תחושת מסוגלות. היכולת לעבור תהליך שנותן כלים להתמודד עם קשיים ואתגרים שלא דמיינת שתוכל לעבור. נשמתי עמוק וחשבתי לעצמי שהנה קיבלתי תיאור הולם באמת למהי יוגה תרפיה.

ממה מורכבת תחושת מסוגלות ומה הקשר שלה ליוגה תרפיה? תחושת מסוגלות מורכבת מחוסן, גופני ונפשי. חוסן גופני בא לידי ביטוי בגוף בתחושה של עמידות וארגון. חוסן נפשי בא לידי ביטוי כשילוב של בטחון עצמי ואמונה פנימית.

כשכואב, תחושת המסוגלות נפגמת. כשכואב, בין אם זה הגב או הלב, התודעה נוטה להישאב אל המצוקה. תכונה הישרדותית חשובה! לאורך זמן, ההישאבות אל המצוקה מתחילה לצמצם ולהגביל. ברמה הפיזית, ישנה נטייה לזוז פחות, לנשום פחות, לנוע "מסביב" לכאב, באופן שיוצר כאבי שרשרת נלווים. הרבה מטופלים מתארים תחושת "בגידה", תחושה כי האמון הבסיסי והחיבור עם ה"דבר הזה שבתוכו אני חי" משתבש. ברמה הנפשית והרגשית הנטייה היא להוסיף את המצוקה כ"שם אמצע" נוסף, מוצהר או לא, שנוגס בפה מלא בבטחון העצמי, בתחושת השייכות לעולם בריא ושמח, ביכולת לחוות את עצמי כשלם שאינו פגום.

יוגה מציעה שילוב מופלא של פיתוח חוסן גופני ונפשי. האסאנות, תרגילי הנשימה ומדיטציה מפתחים חוזק, גמישות, עמידות וארגון פנימי. הן מווסתות את מערכת העצבים ומטפחות שליטה וריכוז.

יוגה תרפיה נשענת על הכלים של מסורת היוגה ומוסיפה להם ערך מוסף הנובע ממערכת היחסים בין המטפל למטופל. למטפל ביוגה תרפיה נדרשת הבנה של הגוף ותנועתו, הבנה של פתולוגיות ומגבלות שהן מביאות איתן וזאת כדי להתאים את התרגול לצרכי המטופל . יחד עם זאת, ואולי אף חשוב מכך, בליבה של היוגה תרפיה עומדים עקרונות יסוד נוספים שמהווים מפתח אמיתי לריפוי ועליהם ארחיב.

פורנאם- ראיית השלם:

זאת השלמות, זהו השלם                    ,Purnamidam Purnamadah

מתוך השלם, עולה השלם                     Purnat, Purnamuachyate

אם נגרע השלם מתוך השלם                      Purnasya, purnamda

השלם נשאר.                                           Purnamevavashishy

מנטרה זו, הלקוחה מתוך הבריהדינקה אופנישד, הינה עבורי ליבתה של היוגה תרפיה. פורנאם משמעו – שלמות, כוליות, מלאות ומושלמות. המשמעות של פורנאם ביוגה תרפיה היא כי כל אדם, יהא האתגר אשר איתו הוא מתמודד יהא, הינו עולם ומלואו, שלם ומושלם. יש בו תכונות חיוביות ושליליות, חלקים שחווים חולי וחלקים שחווים בריאות. ראיית האדם כשלם מאפשרת לעבוד עם הפתולוגיה איתה האדם מתמודד כאינפורמציה בלבד ולא כזהות. מאפשרת לבחור להתמקד, להאיר ולחזק את החלקים הבריאים, שלעיתים קרובות הוזנחו או נשכחו מתוך ההשאבות למצוקה. מאפשרת להרחיב חוויות של עונג, פיזי ורגשי, שמחברות מחדש, בונות אמון ואופטימיות. מאפשרת להראות כי בכל סיטואציה ישנה בחירה- להתמקד במה שאין, או במה שיש. ובו זמנית, היא מאפשרת לרגשות כמו כעס, חרדה, עצב, אבל וייאוש המגיעים עם חולי או פציעה לקבל מקום לגיטימי ולבוא לידי ביטוי. תהליך הריפוי העוצמתי ביותר הוא היכולת "לעשות שולם עם השלם" ולקבל אותו כפי שהוא, על ריבוי חלקיו המופלאים. התהליך הזה לא יכול להתרחש אצל מטופלינו מבלי שהוא הופך להיות תהליך אישי יומיומי שלנו המטפלים עם עצמנו.

תמיכה קודמת לתנועה

כל תנועה, אפילו הפשוטה ביותר, מתבססת על תמיכה ויציבות. כדי לשנות את תנוחת הישיבה שלכם כרגע, שימו לב לסדר הפעולות הנדרשות- משקל עובר אל אחד מחלקי האגן, מתרחשת השתרשות בנקודת המפגש, שרק אחריה מתאפשרת הנעת הרגליים או החזה למנח חדש. תנועה היא סממן משמעותי של חיים ובריאות. החיים מתחילים בתנועה-החל מתנועתו המהירה של הזרע אל הביצית, דרך תנועת התחלקות התאים הבונים את גופו של העובר, תנועת זרימת הנוזלים והאינפורמציה העיצבית, תנועת הנשימה ותנועת הפראנה בערוצי הנאדיס. כאב וחולי באים לידי ביטוי כצמצום והגבלה של תנועה וזרימה, או כחוסר איזון בין תנועה ויציבות. במפגש הטיפולי ביוגה תרפיה מוקדש חלק משמעותי ליצירה של תחושת תמיכה, על מנת ליצור בסיס איתן למציאת דרכים לתנועה מאוזנת. ברובד הפיזי, מושם דגש על למידת חווית ההשתרשות וחישת תמיכת הקרקע לגוף, ארגון היציבה, חיזוק הליבה, פיתוח תחושת חיבור של הגפיים למרכז, תמיכת הנשימה ועוד. ברובד הרגשי והמנטאלי מושם דגש על זיהוי וחיזוק מקורות התמיכה של האדם- משפחה, תחביבים, זוגיות, חיבור למסורת ולתפילה, חיבור לטבע ועוד. תמיכה משמעותית נוספת הינה הקשר האישי שנוצר בין המטפל למטופל. כשמתפתח אמון ובטחון, הן של המטופל בעצמו וביכולותיו והן של המטופל במטפל, ניתן לעבור גם דרך אי נוחות, פחד, תסכול או כאב ולאפשר תנועתיות חדשה. דוגמא פשוטה היא אדם שסובל מכאב גב תחתון ונמנע מלהניע את האיזור מתוך מחשבה כי כך יכאב לו פחות. הגבלת התנועה מגבילה את זרימת הדם אל האיזור הפגוע, פחות חמצן מגיע ופסולת דלקתית אינה מתפנה, כתוצאה מכך הכאב מחריף. דרך הנחייה מקצועית של המטפל הוא ילמד להרפות ולהשתרש, להשתמש בתמיכת הנשימה, לזהות ולהרחיב את הרגעים בחיי היום יום בהם הוא חווה פחות כאב ובהדרגה להחזיר תנועתיות אל האיזור.

התמרה של הסבל בהכרת תודה- גמישות המוח.

המוח שלנו גמיש, פלסטי. הקשרים בין הנוירונים משתנים ומתפתחים תמידית בהתאם לגירויים השונים אותם אנו חווים. בכל פעם שאנו חווים חוויה מסויימת, המסלול העצבי שיצרה אותה חוויה מתחזק כך שבפעם הבאה המוח ידע כיצד לארגן את התגובה האופטימלית לגירוי באופן היעיל ביותר. זהו הבסיס של יכולות הלמידה שלנו, בין אם אנו לומדים לעמוד על רגל אחת או את הדרך מביתנו למכולת. בשפה של היוגה גמישות המוח מקבילה למושג סאמסקרות. סאמסקרות הן הטבעות של זכרונות גוף–נפש, המשפיעות על האופן בו אנו חווים את המציאות בהווה. תפיסת המציאות שלנו בהווה מושתתת על חויות העבר ומשפיעה על האופן בו נגיב לחוויות חדשות. במצבים של כאב או חולי, במיוחד כשהם הופכים לכרוניים, המוח, למוד נסיון, משכלל את יכולת הזיהוי של גורמי האיום ומזרז את הפעלתם של מנגנוני ההגנה הפיזיולוגיים של הגוף כמו תגובת ה"הילחם או ברח". יכולת מופלאה זו של התייעלות מערכת העצבים עלולה לאורך זמן להיות בעוכרנו; סף הרגישות יורד וגירויים רבים, כולל מתח ורגשות שליליים כמו כעס וחרדה יכולים לעורר תחושת כאב שאינה פרופורציונאלית לרמת הפגיעה האמיתית. החדשות הטובות הן, שבאופן דומה, המוח יכול לייעל את יכולות הריפוי שלו על ידי חזרה על חוויות של עונג, הרפייה, חמלה והכרת תודה. במפגש הטיפולי ביוגה תרפיה נרצה לצמצם עד כמה שניתן את חוויית הכאב ולהרחיב את הרגעים בהם הגוף חווה תחושות חיוביות ונעימות. לכך כנראה התכוון פאטאנג'לי בסוטרה 2.33 : "כשהמחשבה פגומה יש להדפה על ידי טיפוח ההיפך".

מודל הקושות

מודל הקושות מלמד אותנו כי האדם מורכב מחמישה רבדים- רובד פיזי, (אנאמאיה קושה), רובד אנרגטי (פראנאמאיה קושה), רובד רגשי מנטאלי (מנומאיה קושה), רובד תבוני (ויג'נאנאמאיה קושה) ורובד העונג. (אננדהמאיה קושה). על פי מודל הקושות, פגיעה המתרחשת באחד מן הרבדים מחלחלת ומשפיעה על שאר הרבדים. באותו אופן, ריפוי יכול להתרחש דרך כל אחד מהרבדים, דבר המאפשר יצירתיות אינסופית ויכולת להתאים את המפגש הטיפולי למגבלות וליכולות של המטופל. הרפואה הקונבנציונאלית מכירה כיום בקשר ההדוק שבין הגוף לנפש (בנפש הכוונה לביולוגיה ולפיזיולוגיה של מחשבות ורגשות ולאופן בו הן משפיעות על הגוף) וישנם אינספור מחקרים המגבים זאת. מסורת היוגה מרחיבה את נקודת המבט ומוסיפה למשוואה גם את הרובד האנרגטי, התבוני ואת רובד העונג. הרובד האנרגטי מתייחס ל"ניהול האנרגיה" שלנו דרך תנועת הפראנה בגוף. זרימת הפראנה בגוף מושפעת מכל מה שנכנס אל הגוף-מזון, שתייה, תרופות וגם מהאופן בו אנו מתנהלים עם הגוף- הרגלי שינה, פעילות גופנית ועבודה. ההשפעה הישירה ביותר על זרימת הפראנה היא דרך הנשימה. לנשימה קשר ישיר לאיזון מערכת העצבים ולכן היא מהווה נדבך משמעותי בכל מפגש טיפולי. הרובד התבוני- מסורת היוגה מלמדת אותנו כי בתוכנו ישנו מקור בלתי נדלה של תבונה ואינטואיציה שיכול להדריך אותנו טוב יותר מכל מורה חיצוני. במודל הקושות היוגי רובד התבונה קשור יותר לאינטואיציה ויכולת התבוננות נייטראלית מאשר ליידע או אינטלקט. זו היכולת להבחין בדפוסים של המיינד היוצרים סבל, באופן שקט ולא שיפוטי. הרובד התבוני מאפשר חיבור למקום שיודע מה נכון עבורנו ברגע האמת, ולוקח החלטות שמקדמות אותנו לקראת מיטביות. הרובד התבוני הוא שמאפשר את המודעות לניואנסים העדינים של תחושות הגוף-נפש השונות. בעזרתו ניתן למשל להבין את הקשר בין כיווץ לכאב. דרך הרובד התבוני המטופל יכול להבחין בקשר בין תחושת כיווץ לפחד ממחשבה על העתיד, להתעוררות של כאב. המודעות תסייע לפרום הן את הכיווץ והן את הפחד ויכולה להקל על הכאב. מודעות מאפשרת בחירה. ובחירה מאפשרת שינוי, וריפוי. מסורת היוגה מתייחסת לרובד נוסף בו אנו חווים תחושת חיבור עמוקה, שלווה, מתיקות והכרת תודה כחלק עמוק ואינטגרלי מהיותנו בני אדם. זהו רובד העונג. (זוכרים איך זה מרגיש כשמתאהבים? או כשמתבוננים בתינוק שלומד ללכת? או ההתרגשות שמביא איתו הגשם הראשון?) התחושה הזו אינה תלויה בגורמים חיצוניים אך בהשראתם קל יותר להרגיש אותה. בראייה היוגית- רובד העונג הוא הדבר הקרוב ביותר ל"טבע האמיתי שלנו". זו לא תחושת אושר חולפת המשתנה בגלל מחשבות, מצברוח או נסיבות אלא איכות אורגנית בסיסית הטמונה בנו. העונג הזה אינו קשור להשתנות של החיים ואינו תלוי בתיקון של משהו שמקולקל בנו או בהשגה של דברים שאנחנו רוצים. הדבר המדהים ביותר הוא שאנו יכולים לחוות אותו גם בעיצומה של מחלה קשה או כאב גדול. תפקידנו כמטפלים הוא להפנות את תשומת הלב של המטופל לקיומו של רובד העונג ולדרכים לחוות אותו על אף ולמרות המחלה או הכאב.

All we need is love

יותר מהכל ולסיכום, אני מרגישה כי העוגן של הטיפול ביוגה תרפיה הוא אהבה. ביכולת של המטפל לראות את המטופל ולאהוב אותו, באמת, כפי שהוא. בסופו של יום, בין אם אנחנו חווים חולי או פציעה ובין אם אנחנו צעירים ובריאים, כולנו רוצים להרגיש אהובים, מוערכים, נראים ומוכלים. כי כשאדם מרגיש אהוב החוסן הגופני שלו עולה. וכשאדם מרגיש אהוב ומיוחד במינו, הבטחון העצמי שלו עולה והאמונה שלו מתחזקת. וכשאדם מרגיש אהוב ומיוחד במינו, עם ולמרות כל מגבלותיו הוא יכול לפרוח מבפנים, בברכה עצמית. אז מתפתחת בו תחושת המסוגלות והוא יכול להתמודד גם עם האתגרים והקשיים הגדולים ביותר.