על החיבור בין הפנמה גופנית ליוגה כבסיס לתרפיה

מהו איזון? מתי לאחרונה הרגשתם איזון? מה איפשר את זה? בין מה למה נדרש איזון? מה האסטרטגיות שלכם ליצירה של איזון כרגע?

יוגה ו® Body Mind Centering   הן שתי גישות לאימון גוף נפש שלהן הרבה במשותף.

בשתיהן האימון מטפח האטה, התבוננות, שימת לב, איזון, התכוונות וריפוי. בשילוב בין שתיהן, אימון היוגה הקלאסי הופך למצע אופטימלי לחקירה של עקרונות גופניים, תנועתיים ומנטאליים בהשראת גישת® Body Mind Centering. השילוב בין הגישות מעצים ומפרה זו את זו ומהווה דרך ייחודית לצמיחה והתפתחות אישית. בו זמנית הוא נותן כלים יישימים ויעילים למורים ומטפלים העוסקים ביוגה תרפיה ובטיפולי גוף נפש אחרים.

שתי הגישות שואפות להביא הקלה וריפוי לגוף נפש דרך יצירת איזון. בריאות מייצגת מצב של איזון; בין תת גירוי לגירוי יתר, בין שקט לצליל, בין עשייה למנוחה, בין הרפיה לעוררות, בין מה שנכנס למה שיוצא, בין החווייה הפנימית לתפישת המציאות החיצונית שלנו. האפשרות לנוע בנינוחות על הספקטרום היא שיוצרת איזון. אפשרות זו תלויה ביכולת שלנו להתנהל בגמישות ומתוך בחירה בין שני המצבים. חולי או פציעה הן בדרך כלל ביטוי לחוסר איזון הבא לידי ביטוי כחוסר בבחירה- שימוש ייתר במערכת אחת ללא תמיכת מערכות גוף נוספות, דפוסי תנועה משובשים קבועים, חוסר יכולת להגיב באופן שונה לגירוי מסויים וכו'.

אחת מני גישות רבות המאפשרת טיפוח של יכולת בחירה ואיזון היא הפנמה גופנית. (embodiment). הפנמה גופנית מאפשרת לנו להאיר ולהעיר את כל רקמות הגוף כך שהן הופכות למודעות ותבוניות יותר. (לשם כך משתמשים בכלים מגוונים כלמידה תיאורטית וויזואלית, דמיון מודרך, נשימה מגע ותנועה). חיוניותן ותפקודן מתעצם, והתוצאה היא הרגשה של נינוחות רבה יותר באופן בו אנו חווים את עצמנו ומכאן גם את מערכות היחסים שלנו עם אחרים ועם הסביבה.

לדוגמא- הפנמה גופנית של מערכת האיברים הפנימיים מאפשרת לנו לחוות את המלאות והנוכחות הרכה שלהם, מחברת אותנו באופן בלתי אמצעי אל הפנימיות שלנו (תרתי משמע) ומלמדת אותנו באופן אורגני על הזנה, על תהליכיות, על המח השני שקיים במעי שלנו. בו זמנית מבחינה גופנית אנחנו לומדים על הקשר בין חיוניות האיברים לאיכות היציבה והתנועה של מערכת השלד והשרירים וחווים תמיכה פנימית תלת מימדית חדשה.

להתנסות: תרגלו תנוחת פיתול ברגליים משוכלות, כפי שאתם רגילים לתרגל. לאחר שסיימתם, הפנו את תשומת הלב אל הפה. בעזרת הלשון חקרו את פנים הלחיים, החיך והשפתיים. חושו את תנועת בליעת הרוק ואת האדווה שלה יורדת במורד הוושת. דמיינו ולוו במגע את מסלול מערכת העיכול מהקיבה דרך התריסריון אל פיתולי המעי הדק, אל המעי הגס העולה, החוצה והיורד עד הקצה שלו שמסתיים בפי הטבעת. נועו בחופשיות כשאתם מאתחלים את התנועה מתוך הרכות המפותלת של מערכת העיכול. דמיינו וחושו את הרטיבות, החלקלקות והמלאות של מערכת העיכול. ועכשיו שבו ברגליים משוכלות ותרגלו שוב את תנוחת הפיתול. מה השתנה? האם הפיתול מרגיש עמוק יותר? מאומץ פחות? רך יותר? מה קרה לתודעה? האם תשומת הלב מופנית פנימה או החוצה? איך מרגישה מערכת העצבים שלכם- האם יש יותר שקט או יותר עוררות?

שתי הגישות חולקות מצע פילוסופי משותף והוליסטי הרואה את הטבע האמיתי של האדם כשלם ומושלם מעצם היותו. (פורנאם). בשתי הגישות אנחנו מטפחים את יכולת ההתבוננות והחיבור אל ה"תודעה הרחבה"- אימון בהתבוננות נייטראלית ולא ביקורתית, חומלת ומכילה שבאורה אין דבר שיש להסתירו- בין אם הוא חולה, מכוער, מביך או כואב. בנוסף מטפחות שתי הגישות חיבור אוטנטי ל"אטמן", החלק התבוני שבתוכנו, כמקור אינסופי של אינטואיציה והדרכה שאינו תלוי בגורמים חיצוניים.

אנחנו מאוזנים כשאנחנו "מרגישים בבית". כדי "להרגיש בבית בתוך גבולות העור שלנו" אנחנו מוזמנים לעבור תהליך של הכרות, התיידדות והתפעמות מהאורגניזם הבלתי ייאמן שהוא אנחנו.