שגרירים של רוגע

שלום לכולם,

שנת 2012 פוגשת אותי מתבוננת בעיניים פקוחות לרווחה, לעיתים בהשתאות ולעיתים בבעתה, על המין האנושי ועל האינטראקציות שלו, עם בני מינו ועם היקום. אני רואה את הניסים והנפלאות של התפתחות המדע והטכנולוגיה שמאפשרת החלפת מידע ותקשורת במהירות האור, ואת האופן בו המסכים הקטנים מחליפים את הצורך של כולנו להתבצבץ בשלוליות, לגעת, להריח ולחוש. אני רואה את עוצמת ההמונים שיוצאים לרחובות בצעקה לצדק ורואה ממשלות אטומות, אימפוטנטיות, משוחדות, מונעות על ידי צורך פראי לשלוט, לא להנהיג. אני רואה ארץ, כדור שלם של ארץ, עוצרת נשימה ביופייה ואני רואה איך היא נספגת בשמן וניילון וגז, נכרית, נכרתת, עולה באש. אני רואה אלימות. ושנאה. ואני רואה קהילה הולכת וגדלה של אנשים שעוסקים בריפוי. ואת הילדה שלי, שאין בה אפילו תא אחד של רוע. (פחד זה כבר עניין אחר, איתו אנחנו כנראה נולדים).

בערב שישי אחד, ימים ספורים אחרי ההתקפה של מחבלי "תג מחיר" על בסיס צה"ל, אחרי קריאה במוסף השבת, ניגשתי בנחישות אל המחשב וכתבתי בגוגל: "משהו טוב". הייתי חייבת זריקה קטנה של אופטימיות. ממשהו. כל דבר. הגעתי לאתר שמדבר על הנבואה של בני המאיה לשנת 2012. יש החושבים שמדובר על נבואה החוזה את קיצו של העולם. לאלה המקשיבים קצת יותר לעומק מדובר על שנת 2012 כעל שנת מפנה דרמטית של המין האנושי. שנה שבה מגיעה לשיאה ההאצה וההתעצמות של כל הכוחות הנמצאים ביקום, לטוב ולרע. וככזו, שנה שבה הבחירה המודעת באורח חיים המטפח חיבור בין אדם לאדם, חיבור בין האדם לסביבה שלו וחיבור של האדם אל עצמו הופכת להיות קריטית ביכולת שלה להשפיע על מאזן הכוחות. בסרטון המצורף ,\"we are the living profecy\" תוכלו לשמוע את עדן סקיי, מדברת על הנבואה ועל התפקיד שלנו בה, בני האדם, בשנים הקרובות. אני מזמינה את כל הסקפטיים שביננו (כולל אותי) להקשיב למילים שלה לא מהאוזניים שמחוברות למוח של הראש אלא מהאוזניים שמחוברות למוח שבלב. אם מסננים את הניו-איג'יות ומקשיבים למהות של המסר, היא מדברת על משהו שהיוגים דיברו עליו כבר לפני 5000 שנה- כשאדם מחובר במודעות אל עצמו, דרך נשימה, דרך תנועה, דרך תזונה מאוזנת, דרך הימצאות בסביבה נקייה (אם אפשר בטבע), החיבור שלו אל היצורים החיים סביבו גובר וכך גם הרצון לחיות איתם בשלום.  בסרטון מודגשת האחריות שלנו להיות "שגרירים של רוגע" בעולם. איך הופכים לשגרירים של רוגע בעולם כל כך בלתי יציב ומועד לפורענות?

מזה שנים שאני עסוקה בהבנה והפנמה גופנית של מה שעומד מאחורי משפטים כמו "להפוך לשגרירים של רוגע". איך זה מתבטא בגוף?  ברמה הפיזיולוגית אנחנו יורדים לרזולוציה של המערכת הניורואנדוקרינית. למערכת העצבים ולמערכת האנדוקרינית (ההורמונלית) תפקיד מכריע על האופן בו אנו מתנהלים וחווים את העולם. כשאנחנו חווים רוגע, שלווה, שקט, זה סימן שמערכת העצבים הפאראסימפטטית (המערכת האחראית על תפקודי הגוף נפש במצבים של רגיעה, עיכול, מנוחה והתבוננות פנימית) פעילה ודומיננטית. אחד ההורמונים המרכזיים המופרשים במוח, המשמש גם כניורוטרנזמיטר במערכת העצבים וכווסת של מערכת העצבים הפארסימפטטית (או במילים פשוטות מופרש כשאנחנו מרגישים שלווה ורוגע), נקרא אוקסיטוצין. אוקסיטוצין, הנקרא גם "הורמון האהבה" נחשב להורמון נשי כיוון שהוא מופרש בזמן הלידה ומסייע להתכווצות הרחם, כמו גם בזמן ההנקה שם הוא מסייע להתקשרות בין האם לתינוק. ההורמון מופרש גם בזמן אורגזמה אצל הגבר והאישה ותומך בהתקשרות הרגשית. אבל מסתבר שיש לו תפקידים רבים נוספים. הוא גם מנטרל ומאזן את ההורמון קורטיזול המופרש במצבי מתח ופחד. הוא מסייע לתהליכי ריפוי והחלמה בגוף. הוא מוריד השתוקקות למתוקים. הוא מרגיע. הוא משפר יכולות חברתיות. הוא מחליש פחד. ויותר מזה. מחקרים חדשים מראים על קשר בין ההורמון ליכולת שלנו לתת אמון באדם אחר, לגלות נדיבות ואמפטיה. הנקודה המעניינת במיוחד לדעתי היא שכשאדם מגלה נדיבות ואמפטיה לאדם אחר הדבר גורם להפרשת אוקסיטוצין אצל המקבל. כך שהאדם שחווה נדיבות ואמפטיה מרגיש פתאום צורך לחלוק את הטוב הזה הלאה…המחקרים גם מראים כי לכ5% מהאוכלוסייה אין הפרשת אוקסיטוצין בתגובה לנדיבות ואמפטיה,(אנשים אלה נחשבים "סוציופטים") וכי ההורמון הנוסף המדכא הפרשה של אוקסיטוצין הוא טסטסטורון… לקריאת מאמר בעברית על אוקסיטוצין עם קישורים למאמרים נוספים

לצפייה בהרצאה מאלפת של המדען פול זאק על "אוקסיטוצין-הורמון המוסר והאמון"

השורה התחתונה היא שרוגע ושלווה הן יותר ממילים המתארות נוף פסטוראלי. הן למעשה מפתח ליכולת שלנו להיות טובים לעצמנו ולאחרים. הן חלק ממה שיכול לאפשר לנו ליצור שינוי לא רק ברמה האישית (ישנם אינסוף מחקרים המראים קשר בין מצבי לחץ- סטרס, לפגיעה במערכת החיסונית ולמחלות של הגוף ושל הנפש) אלא ברמה הגלובלית. כי גם אם אין לנו זמן להתנדב בגרין-פיס או שלא מצאנו בייביסיטר כדי לצאת להפגין למען צדק חברתי, בתוכנו חבוי ארגז כלים, פשוטים לתפעול, שיכולים להפוך אותנו לשגרירים של רוגע.

רעיונות פשוטים לעידוד התפקוד של המערכת הפאראסימפטטית והפרשת אוקסיטוצין (רשימה חלקית):

חיבוקים.

להניח ידיים על הבטן ולהרגיש אותה עולה ויורדת בהתאמה למעגל הנשימה. להזמין את הנשיפה להתארך.

לתרגל יוגה. טאי צי'. מדיטציה. אפילו עשר דקות ביום. (עדיף משעה וחצי פעם בשבועיים).

לרקוד. ולא רק בחתונות.

להיות בטבע לפחות פעם בשבוע. (או לפחות ללכת על אדמה ללא בטון).

לבשל ארוחה ולאכול אותה לאט ובתשומת לב.

להסתכל לקופאית בסופר בעיניים ולשאול אותה מה שלומה. להקשיב למה שהיא עונה ולראות את החיוך שלה.

לקבל ולתת מסאז'.

למנן במידתיות את מספר הפעמים של בדיקת המיילים, הפייסבוק והynet.

לעשות זמן לשנת צהריים. לפחות פעמיים בשבוע.

לשכב קרוב קרוב לתינוק ישן.

להיות במים. (גם מקלחת תעבוד).

הסדנא "לצאת מהלחץ" שאקיים ברביעי לפברואר בסטודיו צ'אנדרה בתל אביב עומדת לעסוק בהפנמה גופנית של מנגנון הלחץ (סטרס), בהשפעותיה על הגוף נפש ובדרכים להתמודדות ומניעה. היא מיועדת לכולם, גם לאנשים ללא רקע ביוגה או בתנועה. יום שבת 4/2/12 בין השעות 17:30-20:30. לחצו כאן לפרטים נוספים. אנא הרשמו מראש דרך סטודיו צ'אנדרה 03-5464045. מספר המקומות מוגבל.

ולסיום, קראתי לאחרונה ראיון עם ראש הממשלה הפלסטינית סלאם פיאד שבסופו הוא אמר משפט עוצמתי שנגע בי- "להיות אופטימיים זו האחריות הלאומית שלנו".

שתהייה שנה טובה באמת, אינשאללה.

באהבה

מיכל.