לא מושלם ומדהים

שלום לכולם,

אני נצר למשפחה דרום אפריקאית פרפקציוניסטית מצד אחד ולמשפחה פולנייה (כן, אני אשב לבד בחושך וזה) מהצד השני.

לא פשוט.

כילדה מררתי את חייה של אמא שלי בוקר בוקר עד שכל השיערות היו מתוחות ללא נשימה בתוך הקוקו. בפורים אם חלילה התחפושת (שהורי עבדו עליה ימים שלמים) יצאה לא בדיוק בדיוק כמו שדמיינתי, היתה בכייה לדורות. כן, אני מהילדות שהיו זורקות את הציור אם הוא לא עמד בציפיות שלי, או פשוט נמנעת מלצייר כדי שחלילה לא ייצא מושלם. כנ"ל לגבי תחרויות כדי לא להפסיד. שחור או לבן, בלי גווני ביניים.

הנוף הרגשי הפנימי שלי הגיב במנעד דומה. בקצוות. מעברים חדים וקיצוניים בין שמחה ואנרגיה עצומה לזעם ועצב. כשאהבתי רטטתי מאהבה. כשכאבתי שבתתי רעב וכתבתי שירים ללא הפסקה. הכל או כלום.

הבעייה היתה, שכיון שמדובר בפרפקציוניזם פולני הסבל היה כפול- פעם אחת כשהחיים הוכיחו את עצמם כלא מושלמים בעליל (ואבוי, אין לי שליטה עליהם) ופעם שנייה כשהגיעה האשמה והביקורת העצמית על התגובה הרגשית החזקה והלא פרופורציונאלית שזה הביא, שפגעה בי ובאנשים שסביבי.

למזלי בגיל צעיר גיליתי את התנועה- כשרקדתי יכולתי סוף סוף לנוח.

ואחר כך בתחילת שנות ה20 שלי גיליתי את היוגה- והגעתי הביתה אל השקט של גווני הביניים. לא מושלם, ומדהים.

בקיץ הגשמנו חלום וקנינו חלקת אדמה עם בית ישן שנזקק לשיפוץ. כל מי שבנה או שיפץ בית יודע עד כמה התהליך מתיש, עמוס פרטים לעייפה ואמוציונאלי. במיוחד לאלו מכם שהם גם פרפקציוניסטים וגם פולנים כמוני. היתה לי תמונה מדויקת ומושלמת לכל חלק בבית שעבר תחת ידי הבנאים. חלקם יצאו כמו שדמיינתי וחלקם לא ממש. התבוננתי על עצמי מהצד נטרפת ממרווחים בין מרצפות שהונחו בקוים לא מדויקים ומשתגעת מזגוגית של חלון שהגיעה בצבע עמום במקום שקוף. והנה, כשאני נושקת ל40, פגשתי שוב את הדפוס המוכר. מסתבר שמפלצות לא מתות הן פשוט מתחבאות ומגיחות ברגע שנרדמים בשמירה. כל פרט כזה, שלא עמד בתמונה המושלמת שהייתה לי בראש, קיבל נפח אדיר והתעצם עד שתפס את כל התודעה שלי ועיוור אותי מלראות את העיקר- שהגשמתי חלום וקניתי חלקת אדמה עם בית. ושהבית שלי מורכב מהמון פרטים קטנים שנותנים את התמונה השלמה, שבה התאהבתי כשמצאתי אותו, ויש בו חלקים נפלאים (חלונות ענקיים מהם רואים טבע חי ופועם, את הירח בלילה ורוח מלטפת כל שעות היום), ויש בו חלקים שאני פחות אוהבת (למשל ריח הרפת שעל הגבעה ליד שמגיע כשהרוח המלטפת נושבת בכיוון מסויים)  והבית הזה לא מושלם, ומדהים.

כמוני. לא מושלמת ומדהימה. גם כשאני מאבדת סבלנות וצועקת על הילדות. גם כשאני מתרגלת יוגה רק חצי שעה. גם כשאני רואה רק את מה שאין.

מה לזה וליוגה תרפיה?

כשאדם סובל מכאב גב, או טרשת נפוצה, או דיכאון, באופן טבעי ולגיטימי מירב תשומת הלב והאנרגיה שלו נשאבות למצוקה. הוא הופך להיות כולו "כאב גב".היכולת לחוש תחושות נוספות שמתקיימות כל הזמן במקביל הולכת ופוחתת. התודעה נצבעת בחוויית הסבל והאין. לא סתם רוב הרצפטורים הסנסוריים בגוף הינם רצפטורים הקולטים תחושות של כאב. זהו מנגנון הישרדותי שמאפשר לנו להגן על עצמנו.

מודל הרפואה הקונבנציונאלית מתבסס על אבחון פתולוגיות והתמקדות בהעלמת סימפטומים. יוגה תרפיה באה להציע מודל שונה, מודל שאינו מתיימר "לתקן" או להעלים פתולוגיה, אלא לתמוך ביכולת של האדם להתמודד עם הסבל שהפתולוגיה מביאה איתה. במודל הזה, במקום להתעמק ו"לחפור" אל תוך המקום הכואב, נחפש דרכים להתייחס לחולי ולפציעה כחלק אחד מתוך שלם המורכב מהרבה חלקים, שלם שאינו מושלם ובו זמנית מדהים.

התמיכה הזו מגיעה עם חוויית הנשימה שנפרשת אל כל חלקי הגוף, מרככת את רגישות קצוות העצבים ויוצרת תחושת אחדיות וחיבור בין כל החלקים. עם היכולת להרפות ולקבל את תמיכת הקרקע. עם הבאת תשומת הלב אל מקומות בגוף שאינם חווים כאב ואולי אף חווים נעימות או עונג. עם הנעה מבוקרת ומדוייקת של הגוף באופן שמזרים דם ופראנה,מסלק פסולת ומביא הזנה וחמצן. עם בחירה מודעת בסביבה תומכת ותרגול מודע של הכרת תודה על החלקים הבריאים והמתפקדים.

לעיתים התמיכה הזו מביאה לריפוי מלא ולעיתים היא פשוט מאפשרת לעשות שולם עם השלם שאינו מושלם.

או כמו שכתבה לנו נעמי שמר החכמה כל כך-

על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.

על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים.

על כל אלה, על כל אלה,
שמור נא לי אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה.

שמור אלי על זה הבית,
על הגן, על החומה,
מיגון, מפחד פתע
וממלחמה.

שמור על המעט שיש לי,
על האור ועל הטף
על הפרי שלא הבשיל עוד
ושנאסף.

על כל אלה…

מרשרש אילן ברוח,
מרחוק נושר כוכב,
משאלות ליבי בחושך
נרשמות עכשיו.

אנא, שמור לי על כל אלה
ועל אהובי נפשי,
על השקט, על הבכי
ועל זה השיר.

שנה טובה , לא מושלמת ומדהימה לכולם.

באהבה, מיכל.

 

החודשים הקרובים מלאים בהזדמנויות לפגוש אותי ואת הגישה אותה אני מלמדת, במיוחד לאלו מכם ששוקלים להצטרף לקורס השנתי "הפנמה גופנית כבסיס ליוגה תרפיה" שעומד להיפתח בינואר.

 

יום שישי 9.10.15  העצב הנודד המרפא- הפנמה גופנית של הואגוס.

סטודיו תנע קיבוץ עין שמר, 11:00-14:00 לפרטים והרשמה

 

יום שבת 17.10.15 לעשות שולם עם השלם שאינו מושלם

כנס יוגה כתרפיה ארגון מורי היוגה, מכון וינגייט, 10:00-11:45 לפרטים והרשמה

 

יום שישי 23.10.15 תיאורית הפולי-ואגל וטראומה

כנס הארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית, מרכז רוזין תל אביב לפרטים והרשמה

 

יום שבת 14.11.15  סודות מהקרקעית- הפנמה גופנית של רצפת האגן.

סטודיו צ'אנדרה תל אביב, 13:30-16:30 לפרטים והרשמה

 

יום שבת 19.12.15  למצוא מנוחה- הפנמה גופנית של בלוטות האדרנל והכליות.

סטודיו תנע קיבוץ עין שמר 10:00-13:00 לפרטים והרשמה

סדנאות-מיכל מעדילי